היא שכבה שם, על הבטן, ברגליים מקופלות.
גניחותיה רעמו בסימטא השקטה, התערבבו בקול הנשיפות הכבדות.

מעליה רכן גוש בשר ענק ואימתני, מועך אותה אל האספלט הלוהט,
הודף ומוחץ אותה בקצב פראי.

ראיתי את עיניה הזועקות, כמעט דומעת, מתחננת לישועה ממני.
נאחזה בצפורניה בגרנוליט המחוספס, נאבקת לשרוד את הטירוף:
"רק שייגמר מהר, שהסיוט יעבור, אללי"...

בצד, ליד הצמיג השחור, עמד חברו הג`ינג`י,
מלקק את שפמו בדריכות, מונה בליבו את החבטות,
זנבו העבות מזדקר חליפות, ועיניו הירוקות משתאות,
בעוד עיניה כמעט ויוצאות מחוריהן.

לקול צעדיי הנמרצים הזדקף הגוש בבהלה,
גבו נתקל בשלדת הפח המאסיבית של המכונית,
שעד לפני רגע שימשה מחסה ליצריו האפלים,
בלא רצון מניח לה להתרומם במהירות,
קורעת את הרחוב ביבבותיה, צולעת למקום מסתור.

היא שכבה על הבטן