ברחובות שוממים
נטולי פנסים מאירים
יצאתי לחפש
את שאהבה נפשי

מצאתי נשמה טועה
חסרת כיוון
טבולה ברגש מתוסכל
על אדן החלון יושבת ותוהה:
"מי אני בכלל"

אספתי רסיסי זיכרון
שהתאדו כמים
ספוגים בטל ליל אמש,
סופדים לקרניים לוהטות
מעוצמתה של השמש

ומצאתי אהבה
עוטפת ככסות בד את עורי