סיפרתי לעצמי נבואות עשן

לחשתי לי חלומות בלבן

ועוד הסיגריה לוחשת חדל

לגמתי מחשבות ועוד עשן

זה הלילה השני צלול וזדוני

אני ממריא לשמים בשתיקה

עייף מצעדות מחאה

עייף ממלחמה קרבה

משכנה ההולכת וקרבה

עייף מאהבה...

חייכתי לעצמי מתחת לשפם

היא חייכה לה גם

כיסתה מערומיי בגופה הלוהט

המזגן ניגן נעימת סיום

ואני קד בפני העולם כמו משורר

באקורד של תום תקופת החיזור

לו ניגנתי לך בחוצות העיר

היית יכולה בחיוכך המקסים

אותי להעיר...