בשקט

08/07/2006 18:06 | אסתר אוציגבה
בשקט אתה חופר תחתיי
משכיב אותי
בארון חיי
 
תולעים נוגסות בי
והכל כמו חלום
לא אמיתי
לא ממשי
ובכל זאת מוחשי
 
קבורה אני
ותמיד הייתי כך
גוויה
שמישהו שכח
 
רוצה שיבכו עליה
שיזכרו בה
אך בעצם
אינה זוכרת את
עצמה
 
כך הכל קורה בדממה