צרור08/07/2006 21:44 | ניר באהקול ואני
בדרך כלל אנחנו חברים טובים,
אני והקול שבפנים,
פרט לכמה מקרים בודדים,
שאנחנו רבים.
הצבא
בצבא, כשאף אחד לא שם לב,
אני מזיל דמעה ומחייך.
כשמישהו אז בא,
אני שוב רציני.
דמות
בלילה, כשאני מביט בדמות שבמראה,
אני כועס עליה ואוהב אותה.
אבל כשאני מתמקד בעיניה,
אני בעיקר מבין אותה.
שושנה בלי רוחות
הצפון בדרום
המזרח במערב
ואני מבולבל.
אור חזק
לפעמים אתם אומרים שאני סוטה לכביש שחור,
אז אתם מראים לי את האור.
אך לפעמים האור כה חזק,
שאני מסתנוור,
ומתעוור.
|