כמרבד ענקי את המרחב מכסים,

קולות עמומים, מי משם מגיע,

סוס אפור ענקי במרחב אז מופיע.

סוס אפרפר, עם פרסות לבנות,

כשהוא דוהר מיללת הרוח,

והטיפות זולגות.

פתיתים כחלחלים של קרח ושלג,

מזנבו נושרים, מכסים את הפלג,

דהרה לו כרעם מחרישת אוזניים,

רעמתו ברקים, מסנוורים השמיים.

הוא דוהר, הרוח נושבת,

אל החלון הוא דוהר אז בשקט,

ילד ילדה ששכבו אט לישון,

ידהרו איתו יחד, בתוך החלום.

סוס ענק וחזק, את הגשם הביא,

לגינה הצמאה, ולעץ עם הפרי,

סוס אפור של הגשם, דוהר לו ושב,

החורף הגיע, נגמר לו הסתיו.