הר נבו חיים שוקרון

בבוא היום נבוא,
למרומי הר נבו.
בעורפנו, ינשבו רוחות מדבר,
תייבש זיעתנו, ממעלה בהר.
תישא עימה צלילים וריחות,
מימים ושנים ארוכות.
קרן שמש אחרונה צובעת,
תיקוות חיינו וצאצאינו, וגוועת.
מצוק אין חקר עומקו,
לפני רגלינו, ינצור סודו.

אז תצא בת קול משמיים
וקול המלאך ירעם.
"שאלה אחת, שמיים שואלים,
תשובתך, תכריע כיוונים.
אם למקום מנוחת צדיקים,
או תושם רגלך בסד רשעים.
לא תפילותיך ומינחותיך,
לא משקך ואוכלך,
כל פחדיך ויצריך,
כאן, לא יועילו לך.
רק תשובה לשאלה,
תכוון את דרכך.

האם שנאת בחייך?
עזה כמוות שנאתך?

נוכח השאלה תשתומם,
לא על אהבה שאל האל.
לא אהבת אם,
לא אהבת האדם,
אף לא אהבת אלוהים,
מעיניינם של שמיים.
חוכך האדם בדעתו,
הופך והופך בתשובתו.
"ידועה לאל תשובתי,
שנאתי עד מוות שנאתי.
אך יבהיר לי כבודו, שלוח האל,
למה לא על אהבה אשאל."

אז יחייך המלאך ויאמר:
"תשובתך, למדור צדיקים, תשלחך.
כי אם לא שנאת עד מוות וזרה,
לא תוכל לדעת טעמה של אהבה.
אהבת חומה של האש,
משנאת הכפור תידרש.
שנאת האוייב הקם עליך,
תרבה אהבת מולדתך.
תאהב מתיקות מזונותיך,
משנאת החמיצות, המעווה פניך.
אהבת האישה או האיש שאיתך,
משנאת אכזבותייך. משנאת יסורייך.

יש מי 'לא שנאתי' תשובתו,
איש זה, לא תגביה אהבתו.
יחלפו ימיו, לכאורה ,בנעימים,
אך לעולם לא יגע בשיאים.
לא יאהב אשה עד כלות נשימה,
לא תאהב אישה בכל נימי נפשה.
לך לדרכך אדם, שמח בתשובתך,
אות היא, כי לא לשווא, היו חייך."

הזכויות שמורות לחיים שוקרון