רָחְקוּ/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה

 

רָחְקוּ כָּל כָּךְ מְחוֹזוֹת יַלְדוּתְי, 
גָּוְועוּ קוֹלוֹת וּצְלִילִים,
רֵיחוֹת בְּתוּלִיִּים נָמוֹגוּ.

 

לֹא, לֹא פַּסָקְתָּי חֲלוֹם,
אֲבָל עִיגַּלְתָּי רָאשֵׁי הָרִים,
וְצִידַּדְתָּי מַבָּט.

 

בֵּין שְׁבִילִים צַעֲדַתי מָדוּד.
עֲצֶרֶתי לְהַאֲזִין לַצִּיפּוֹרִים,
לְהַבִּיט בְּהִשְׁתַּנּוּת גַּוְּונִי רָקִיעַ.

 

אַחֵר כָּךְ אָחַזְתָּי בְּסֵפֶר מָהוּהַּ,
צָלַלְתָּי בֵּין דַּפָּיו.

לָדוּג זִכְרוֹנוֹת שֶׁל אֲחֵרִים,
לִדְלוֹת פְּנִינִי מִילִּים.