צונמי שם כזה יפני,שבסרטים נראים כמו רובוטים,

גדלתי עם שרפ,היה לי סוני,הערכתי את היפנים.

הנה האדמה רעדה,כל הצעצועים הפכו לגרוטאות,

קרונות,אוניות,מכוניות,מטוסים,הבתים כמו קופסאות.

 

האדם כל כך קטן מול איתני הטבע,כל כך קטן,

אסון רודף אסון,כאילו האי היפני כלל לא מוכן.

נותרו רק מצלמות,לצלם לצלם את הגל הגדול,

איך שהוא מתרומם ,גולש אל החוף סוחף הכל.

 

אפסיותו של אדם,מול פלוטוניום וכור אטום,

אפסיותו של אדם,מול הר געש פולט לו חום.

אפסיותו של אדם,מול גולם שקם על יוצרו,

אפסיותו של אדם,מתי האדם ילמד מה גבולו.