חולפות על פניי מביטות מטה 

כמו נשאבות החוצה אל התחנה

הרכבת ממשיכה 

הקרונות עמוסים בעקרונות מאוסים

הלבד הזה ,כולן ממשיכות הלאה

ואני נוסע,נוסע עד אין סוף

אל תוך עולם הריגושים

שאף פעם לא אקטוף

באמת ,שנים עברו

הפסים עוד נשארו

הקטרים ,

עליי סברו ,שאיבדתי דעתי.

מנשק באוויר ,ובעיניים עצומות

שומר עלייך בלהבות קטנות

עוד לא מצאתי אותך אם כי מעולם לא חיפשתי

ותמיד בליבי חשבתי

למה אותי עוד לא מצאת

רק ממשיך ליפול וליפול ,ואתן החולפות, עולות 

ומֵרְצינות

לאגדה נעשתי ברכבת

רווק הרכבות עם אישה אובדת