עיני עצומות ומוחי ער,

צבעים מתחלפים מאחורי עפעפי

הסגול הכהה מכה בצהוב

צלקות הכרכום, הנוטפות

זעפרן, אל משקה הערות העיקשת.

שיכרון הליל יוצק אורים ,

דקה אל דקה נארגות

שתי וערב השעות החולפות ,

מנתבות שבילים אל הבוקר,

שאינו נושא אמת אחרת,

אלא זו החשופה

היושבת במערומיה, בודדה,
על סלע הים

ובנול הטבוע בנפשה

אורגת תכריכים לבנים.