שקעתי עד כלות

ברסיסי זכרונות

דימיתי בנפשי

שאני רועה בשדות

נטולת דאגות.

 

כבשי ליחכו עשב,

גמעו מים צוננים,

ואני זימרתי בקול ענות

שירי רועים נוגים.

 

הן עטפו אותי בצמריהם

עטו עלי מגן

מפני הקור

חיממו את לילותי

כדי שלא אשאר לבדי

רועדת בשדות

וממוללת זיכרונות.

 

עם הזמן הן התרחקו

חלקן נשחטו

רובן אבדו.

וכעת

הזיכרונות קשים פי כמה

מחסרון נוכחותן

של הרועות

בצילי.