שלושים ושש22/04/2011 13:55 | גיטה אסניןימים מועטים היה מאושפז אבי במחלקת טיפול נמרץ לב וכל צלצול טלפון הקפיץ אותי אל חרדה גדולה. כל פעם לפני שעניתי הצצתי בצג לראות האם מוכר המספר , האם בטוח לענות.
והנה בלילה , מתוך דמדומי שינה טרופה אני שומעת בבירור צלצול, מרימה השפופרת, יודעת שהתקשרו מהמחלקה. "שלושים ושש" אומרים לי, נדמה לי, בשפה הרוסית ומנתקים. אני מתעוררת לגמרי, ליבי דופק בחוזקה, אני קוראת לאישי לשאול אם שמע את הצלצול. הוא לא שמע. חלומתי.
המספר שלושים ושש לא עוזב אותי, מציק לי, אני מנסה פרשנויות שונות: שעות עד שהלב יתאושש, חודשים , ימים שיחיה אחרי ההתקף? שלושים ושש
אימי נולדה בשנת 1936, היא הייתה בת 36 כשעלו לארץ, היא הייתה בת 72 כשנפטרה. הוא אמר שהיא קוראת לו, שביום ההולדת רוצה שיהיו יחד. היינו אמורים לחגוג איתו ב- 19.04.2011.
אבא נפטר. " ראי," אומרת כלתי "סכום הספרות: 19 ועוד 4 ועוד 2 ועוד 11 מקבלים 36." סכום הספרות - 18.
שלושים ושש. אני רוצה להבין, הולכת לקרוא בספר על מבנה הלב - הפרק על מבנה הלב ומחזור הדם מתחיל בעמוד 36. אתמול בבוקר פניתי לבדוק את סכום הספרות בתעודת הזהות שלו - שלושים ושש. הוא הגיע לבית החולים ב- 12 לאפריל, נפטר בי"ב בניסן.
בגימטריה שמו של הנכד הקטן - 72. שלושים ושש, חלקי וכפול.
אבי נפטר ביום שבת , קצת לפני פסח. הפעם הצער לא פסח עלינו.
שלושה נכדים , אבא, מתגעגעים אליכם, אימא.
ולי נצבט הלב. |