אבן אפורה

בוהה במצבה

היא דומעת בשגגה

נטמעת בסלעי הדממה.

 

זוכרת איך כאן נטמנו אלפים

נזרקו לכלבים

איש איש וחבילת מכאוביו

אישה וטף

שעצמותיהם התפוררו

תחת מסכת החיים הקשה

המגואלת בדם עברי

דם של השפלה.

 

ורגבי האדמה

דומעים גם הם כאשר נזכרים בילדה

זו שיללה בכאב

וביכתה את מר גורלה.

את אמה האבודה

שנרמסה תחת רגליהם של הצרים

הקצינים הגאים

עם הרובים הכהים

הנמושות העלובות

שללא היסוס

חיסלו במחי יד

חיים שלמים.

 

לא לשווא

הלכו להם שישה מיליון אנשים

שישה מיליון רגשות

שפועמים תחת להט החיים.

יום יבוא והם יצעדו בגאון

במצעד החיים

שם למעלה

בינות לעננים

עם שופט אחד

ושני מלאכים.