האומן שבי
שובה אותי בדיו דמיון,
שופך מחשבותיי
על דף מאולתר
כבדרך אגב.
האומן שבי לא נזקק
לתלאות היום
הוא עוטה ארשת זועפת
או חיוך מעוטר
כמו עכשיו

האומן שבי יודע
שלערוג בשיר
זה קו אדום שנפרץ
בין מציאות לנתחי חלומות.
האומן שבי אומר:
"מול רגשות אגודים
ברחשי לב
אני נטמע בשתיקתן
של מילים נאלמות"