בום

והשקט , מהו בעצם ?
אם לא צעקות של מחשבות בתוך ראשים של בני אנוש
או שאולי דממה בתוך ראשיהם או שבעצם הוא כלום .
תחושת בגידה שמשתלטת על כל הגוף תחילה ברכות אחר כך בחום , לחצים בכתפיים , עקצוצים בגרון , רגע אולי זה בעצם תיאורם של עצבים?
עבדת על משהו שנלקח בעזות , ללא כל התראה ואחרי זה העצבות ואז ההכחשה בדיוק אחרי ההודאה , ואז בבום ! ההבנה .
לקחו לי את הדבר ששייך לי , ואז הבכי והתסכול והידיעה שההתנצלות או אם אפשר לקרוא לזה – הסליחה ,
אינם יעזרו . לא ההוא ולא ההוא .
אין מה לעשות עם זה ואף אחד לא מבין וכולם רואים זאת במינוריות מוגזמת  ואף אחד גם לא יבין , חוץ ממנו שנמצא רחוק ממני , מליבי מראשי ומהידיעה על קיומי וכמו כן , גם אני .