נחתתי ואני בדרכי הביתה"...זו לשון ההודעה שקיבלתי ממך בחמש בבוקר.תודה לאל אתה פה...היה

לך טיול מדהים, ראיתי את התמונות בפייסבוק, ועכשיו חזרת

יומיים לאחר שהגעת ליעדך עדכנת אותי על המצותך בארץ אליה נסעת

מידי פעם שלחתי לך הודעה לפייסבוק ואז קיבלתי ממך הודעה לפלאפון...סיפרת כמה אתה נהנה ושאלת לשלומי..אתה חסר פה ומסתבר שגם אני..כיף

באחד הימים שאלת בהודעתך אם נוכל לשוחח בפלאפון ואז בשעה שקבענו צלצל הטלפון, וואו

אלפי ק"מ הפרידו בנינו ועדיין נשמעת והרגשת כה קרוב..שמחתי לשמוע ממך ואותך...התגעגעת

לאחר מספר דקות נפרדנו, שוב, ובמשך דקות ארוכות חשבתי על ההתרגשות שמילאה את ליבי

עכשיו אתה פה....חשבתי עלייך וחסרת לי מאוד...רציתי אותך קרוב אלי...מה?כן

להפתעתי גם לי חסרת הרבה יותר משציפיתי ובכל פעם ששוחחנו אחרי שחזרת אהבתי

שאתה כבר פה קרוב.

עדיין לא נפגשנו מאז...בקורב נפגש

ההתחברות בנינו קרתה בלי שום כונה להפוך למה שהיא...אני עדיין מנסה להבין מה

ארצה לקבל ולתת ליחסים המתהווים בנינו..אם אני יכולה

מה שכן אני בטוחה בהתרגשות  שיש בי בכל פעם שאנחנו משוחחים גם בפייסבוק ובמיוחד בפלאפון,בהרגשה שטוב לי שאתה נמצא...כן

כשנפגש ונביט זה לזו בעניים נדע, עניים לא משקרות

כשתחבק אותי ארגיש..לב לא טועה

וכשננשום את אותו האויר אולי אצליח להבין...מי נגד מי

כולי ציפיה לקראת פגישתינו..מתרגשת ומבוהלת אבל בעיקר מבקשת לקבל תשובות

לשאלות ששאלנו את עצמינו במשך הימים והלילות האחרונים...אמן