מעל צמרות העצים ישנו אדם שחי בשמים,

רוצה להשיג עוד ועוד אין לו גבולות עדין.

מטפס בסולם של יוסף שכח את יעקוב.

האני רוצה הכל מהר מייד עכשיו לקוב.

 

מעל צמרות העצים מצפה לו העתיד,

להיות תלוי בין השאיפות שלו תמיד.

בגיל שאינו גיל,בזמן שאינו זמן קבוע,

מצלצל הפעמון מעל העץ לעולם לא ידוע.

 

הוא יעזוב הכל את שאיפותיו הגדולות,

את כל אשר אסף והשיג בעולם החלומות.

מעל צמרות העצים אפילו קופים לא חיים,

האחזו תמיד בגזע אימא אמרה לילדים.

 

אל תשכחו ללמוד לא חייבים להיות בצמרת,

פיכם יפיק מרגליות כי אפשר לחיות אחרת.

צמרות העצים נועדו לעורבים להשמיע קולם,

כל מי שישאף מעל לצמרת יחייה בדיוק כמותם.