את נופלת,

עמוק יותר ויותר.

את כמעט כבר בתחתית.

התחתית העמוקה,החשוכה,הקרה והבודדה.

ואת תרעדי,תסתחררי,ותיפלי.

את בדרך לשם כבר.

לא רחוק.

כל יום

צעד אחד עמוק יותר.

ולא יהיה דרך חזרה.

ומתי שתיהי כבר בתחתית.

זה יגמר.

הכול יגמר.

למה כשבכיתי

השמש לא הפסיקה להאיר?

למה שכאבתי

הגלים לא הפסיקו לנוע?

למה שצרחתי

הציפורים לא הפסיקו לעוף?

למה כשמתתי

העולם חייך חזרה?

עוד צעד אחד היישר לתחתית