בדרכי לארץ ישראל השארתי את ילדותי בנכר,

אי שם ליד בית המרקחת,אספתי זכרונות מעבר.

הפעמון בכנסיה מצלצל את שעת עזיבתינו בלילה.

המשאית לקחה אותנו כמו עדר כבשים לאוניה.

 

הילדים חיכו לי בכיתה,קסת הדיו נשארה מליאה,

מישל הקטן השאיר את צילו הענק בכל פינה .

ליד הנמל ממתין לי מוכר הקרח מידי יום ביומו,

אדון נעים מקומה שלישית יוצא לטייל עם כלבו.

 

הגולות השארתי אצל עדל למשחק הגמר בשכונה,

גלדיס בקומה העליונה בחדר הכביסה תזכר בנשיקה.

גברת אנרייט תחכה שאלך לקנות לה כרגיל במכולת,

מוכר הגרניט ישאל איפה הילד החייכן שהיה מביא לי" בולט".  {קציצה מטוגנת} 

 

השארתי בדרך את כל ילדותי מליאת שמחת החיים,

אל כפר" עקיר" מקום שהיה מלא צריפים עם פשפשים.

עברו מאז יובל וארבע שנים אני מחפש את עברי הדל,

בארץ רחוקה נולד ילד עם תרבות אחרת שנשחקת וחבל.