לא כל יום נמלים היו הולכות לאורך הקיר הלבן הצמוד לבית הספר בו נהג מאיר בן העשר לשכוח את ספרי הלימוד שלו בזמן שמיהר לסיים את ארוחת העשר שהכין כמידי בוקר במטבח האפלולי נטול פתחי האוויר שחלונותיו נאטמו בוילונות כותנה אפורים עבים שהיו מקובעים במסמרים שאביו הנגר הביא בוקר אחד ודפק אותם חזק חזק כדי שאשתו לא תביט מבעד לחלון החוצה אל השכן עב הכרס שהיה מבקר בביתם בשעות שהבעל יצר שולחנות וכיסאות מעץ בוק שקשה היה להשיגו באותם הימים בהם כל שהיה לבני האדם הם רק אחד את השני ומעט לחם דוחק למלא בו את קיבתם החלולה שמוכנה היתה להסתפק בכל דבר שינתן לה כמו אשתו של הנגר שמוכנה היתה להסתפק בחמימות כרסו של השכן המריר שהיה מופקד על ניקיון קירות בית הספר והחללים בו שעל ניקיונותיהם הקפיד הקפדה יתרה בימים בהם היו מטיילות שיירות הנמלים לאורך הקיר הלבן הצמוד לבית הספר כאשר בשאר הימים היה חומק ממתחם בית הספר ונהנה מאפלוליותו של המטבח המוגף בביתה של השכנה שבעלה היה בשעות הערב מוציא את תסכולו ההולך וגובר על גופו של בנו הקטן כביכול כי היה שוכח פעם אחר פעם להביא את ספריי הלימוד ומאחר בהגשת שיעורי הבית אך למעשה היה צריך להאשים רק את עצמו על שהיה קובר את עצמו שעות רבות כל כך בנגריה.

* נכתב בהשראת סיפורו של עמנואל - "את כוס הקפה"