האשמה עלינו13/07/2006 11:51 | SHe-Raהאשמה עלינו / צום י"ז בתמוז תשס"ו [13.7.06]
אני מתיישבת מול המסך- השעה היא צהריים, היום הוא אתמול - וזה נופל עליי. כמו קסאם. שניים חטופים בלבנון. זה עוד לא ברור, זה רק אולי. האיש מהחדשות עוד מתפתל למשוך קצת זמן. אני חושבת לעצמי, וודאי אין איש יודע מה באמת קורה ואיך הכיסא שם למעלה [הכיסא הלא נכון] נתן לזה לקרות... אז לאט לאט המצב מחמיר, נוספים למצב גם שבעה הרוגים. אני כבר כמעט שלא יכולה להסתכל עוד. ותוך כדי הבלאגן הזה, באירוניה משגעת, נשמע איזה שיר שמבטיח-
"ויהיה טוב, יהיה טוב, כן. לפעמים אני נשבר..."
אבל היום השיר לא עוזר. היום אני כבר קצת שבורה. קצת שבורה מדיי. אני לא חושבת שהרגשתי אי פעם געגועים חזקים כל כך לאנשים שלא הכרתי.אבל אני בהחלט מרגישה שמשהו ממני חסר היום..-ויותר ממשהו אחד. ועוברות בי מחשבות, כמו בכל ראש במדינה, מחשבות שמחפשות- על מי האשמה??ואמר פעם מישהו, אחד מוכשר עם סיבוב בבורג, ש"האשמה עלינו!". והוא אפילו צודק. אני רק חושבת, שאלוקים צוחק לנו בפרצוף. מן צחוק אבהי, מחנך. אחרי שהפקרנו את ארצנו, שחשבנו שכך נצליח-הנה נחטפו לנו מעזה, עכשיו גם מלבנון, מזל אני אומרת- שממערב יש ים ועם ירדן עוד יש שלום..
אבל האנשים שם למעלה, הם לא יודעים ללכת מכות. מעדיפים לחטוף סטירה, להבליג, ואז לבכות. "ועכשיו אחרי כבר שהכל נגמר כי האשמה עלינו [ מרד הדמעות; אביב גפן ]
*כתיבה קצת דעתנית, אולי אפילו פוליטית. אין לי כוונה לנהל פה דיון בנושא הזה כפוליטי, אז אנא הימנעו מכך.
|