בשיבולי בשלותו קייצי

מערסל את רוחי הנמה

מוץ פגעי  חש מוציא

 

אל שבילַי אני קמה

אל המיית שדותי

אצל אופק שבור

מול שטפי בדותותי

המחיים אדמת בור

 

תבואתי הנשאת על כף

העתיד אלגורית מדי

וזמני החטוף שנקף

כך נשמט  מידיי