בנתיבי הדרך האבנים הפכו להיות שחורות,

לו ידענו מהיא אותה הדרך היו נשארים לבנבנות.

גם כשמצאנו את הדרך,התרחקנו מפחד לבאות,

היום חוזרת לנו הדרך עומדים וזוכרים לה נשכחות.

 

רק בשוליים נשארו הפרחים,האורז שנזרק לחילים,

הצעירים אינם זוכרים הם היו עוד בשלהי הניסויים.

גם בירושלים שם בשועפת נותרו עוד כמה סימנים,

מהדרך של שירת יום העצמאות שעברה בירושלים.

 

בנתיבי הדרך לא היו מרגלים בוכים על גורל שמצפה,

כולם שרו בעוצמה כי אהבו לצעוד בדרך יחד למקווה.

לו שמרנו את אותה דרך,של יחד, של אנחנו,לא רק אני,

היום הייתה הדרך קלה יותר,פשוטה יותר,לכל ישראלי.

 

רק יהודים תמיד אנחנו,פוחדים מהזמן שזוחל כה מהר,

רוצים לשמור על יש ,רוצים לזכות,לתגמל כמה שיותר.

בנתיבי הדרך נשארו שמות הנופלים,חרוטים על מצבות,

בכל אשר תסע תראה אותם,מה רבים הם האנדרטאות.