מקוממת התחושה, ומוכרת עד כאב,
של "מאסתי בך"...
או "צריך / צריכה תחליף"...

אבל לאחר ההתעוררות-ההתפכחות
חודרת תובנה ש<עם כל הצער> משהו קורה בזוגיות...
שגרה... שחיקה... שעמום...
אתה רואה מכל עבר פרצופים דהויים, כבויים
שהסומק היחיד המציף אותם, מתרחש בשעת כעס או באמצעות איפור...

ואולי... אולי טבע האדם לחפש התחדשות, התעוררות, פריחה?

אולי < כמו שאמר לי ידיד לאחרונה >:

..."כשאני רואה את בני בן העשרים, מחבק את חברתו בערגה,
ולחייו סמוקות כמו שצריך,
אני מתמלא קנאה... פשוט מתגעגע לתחושות ולרגשות האלה...
שאבדו עם השנים..."

ואולי < ולפי החינוך שקיבלתי> לפעמים גם הישן טוב, למרות שיש עליו שריטות...