לכל סיר יש מכסה?

14/07/2006 02:43 | vasana
 
 
 
מקוממת התחושה, ומוכרת עד כאב,
של "מאסתי בך"...
או "צריך / צריכה תחליף"...

אבל לאחר ההתעוררות-ההתפכחות
חודרת תובנה ש<עם כל הצער> משהו קורה בזוגיות...
שגרה... שחיקה... שעמום...
אתה רואה מכל עבר פרצופים דהויים, כבויים
שהסומק היחיד המציף אותם, מתרחש בשעת כעס או באמצעות איפור...

ואולי... אולי טבע האדם לחפש התחדשות, התעוררות, פריחה?

אולי < כמו שאמר לי ידיד לאחרונה >:

..."כשאני רואה את בני בן העשרים, מחבק את חברתו בערגה,
ולחייו סמוקות כמו שצריך,
אני מתמלא קנאה... פשוט מתגעגע לתחושות ולרגשות האלה...
שאבדו עם השנים..."

ואולי < ולפי החינוך שקיבלתי> לפעמים גם הישן טוב, למרות שיש עליו שריטות...

ואני מסכימה, למרות הכל, שלא חייבים להחליף,
מכירה המון אנשים שלא "משליכים" את הישן עמוס השריטות...
הם "רק" מתרעננים" לפעמים...
 
אז תקראו את הפוסט ונראה מה יש לכם להגיד:
 
 
 
        לכל סיר יש מכסה?

אני יודעת
שכל הסירים בטוחים שיישארו "של" המכסים שלהם - ולהיפך,
ובצאתם מהמפעל נוצצים ומבריקים,
הם נוטים להשבע אמונים
בעיניים בורקות ובלב מתפעם.


אבללללל....
עם השנים וברבות הריבים, המחלוקות והשגר`ע
קורה להם משהו נורא < יש המכנים אותו "לא רע" >
הברק מתעמעם
החיוך מתעקם,
העיניים כבות,
פה ושם שריטות נחרטות
< יש ולטיפות מתחלפות במכות >...

ובשאון קשקוש סירים ומחבתות
מתחילה תסמונת "העיניים הפוזלות"...


סירים דהויים תרים אחר מכסים
ואלה, ידם בצלחות אחרות טומנים...


והשמחה שבה למטבח,
שוב עיניים בורקות, נוצצות,
שוב נשמעת הלמות לבבות...
לכל סיר יש מכסה
וכל מכסה על הסוד מחפה...

אני יודעת.