הסכם לנו עם העורב.

אין אנו מסתכלים עליו, או משיחים בו,

והוא מצידו אינו קרב אלינו,

אינו נושך בבשרנו

ואינו מנקר את עיננו במקורו העבה החזק.

 

מרעיד בגאווה חליפתו השחורה ההדורה,

הוא קורע את שקיות המזון שלנו ומפזר את תוכנן,

מגרד הצבע מגגות מכוניותינו

ובקריאות "קרע קרע" לעגניות

מתעופף מעל לראשינו אל עמוד החשמל הקרוב,

משם מציץ בנו בבוז.

 

כמו היינו אורחים לא קרואים בעולמו.

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©