שנים שהוא נופל לי לידיים,אני מקפל אותו בחיבה,

זה שיר ישן שנכתב בצהריים,עת השמש  בשיאה.

השארתי אותו בארון מבושה,אולי זה לא היה שיר,

כל פעם יצא מאפלה לאורה,מילותיו לוחשות כזמיר.

 

כל מה שנשאר הוא אמר,זאת אהבה לשיר בעולם,

זאת אהבה הוא חזר,שאותה מחפשים היום כולם..

בן השורות לא רציתי לראות,ילדים גדלים בלעדיה,

אהבה שיש בה בטחונות,אהבה שמחדשת נעוריה.

 

גם היום סרסתי את השיר במקור,כי הוא חצוף,

הוא מוריד אותך בחום לבור,כל כולו נודף צוף.

השארתי אותו בארון מתחת בפינה,שינוח בחום,

היום שוב נפל לרצפה,אשתי קראה ואמרה בתום.

 

מי זאת בשיר המביע אהבה,ללא כל גבולות,

רק אל תגיד שזאת אני בתמונה,השיר בשמורות.

אני מצטערת החשיפה גדולה,אף אשה לא מרשה,

שהאהבה תתואר כמו תורה,לכן הוא חזר למגירה.