נשרו עלי ההדס כדמעות

כלבבות שבורים

קמלו, עבר זמנם

 

בכיתי בלשון שבורה

על

מותם

על מות המלאכים

הים ההולך ונסוג

השמים הנסגרים

גני האובד

פנייך ההולכות ונשכחות

 

שאלותייך

חתומות בליבי

בדם

שאלת

הסוד שבעיניים

ואני,

תליתי עיניי

בעננים

ואלה-

מתביישים ,כמו להסתיר חרפתי

 

רציתי לכסות על הדמעות

קצרה היריעה

שם

את

בשמלה לבנה ,יחפה על החול

ואני אבוד פתרונות

 

מדבר אלייך בפנים של שתיקה

ממדבר אלים, חסר נווה

רואה בפנייך

צבעי ההרים העזים

מכורתך

עוז כפירים

 

עתה,

מביט אל הים

לבד

גונב בעיניי גלים

שקיעה סמוקה

רואה את אדמתך,

רחוקה

 

מכבה את העיניים.