אין לי מושג למה אני כותב,

אולי זה מפני שעם נגינה כרגע אני לא יכול להשתלב.

 

מולי דף, ומחזיק לי עפרון,

מנסה להוציא את כל היגון.

 

ממשיך לכתוב והזמן עובר,

מקווה שהכתיבה בשבילי זה עוזר.

 

רוצה להמשיך לנגן,

ומשהו מונע ממני זה לא יתכן.

 

לקחתי לי איזה ספר לקרוא,

אבל זה לא משנה אני נרדם איתו כה וכה.

 

רוצה לקוות שהזמן רץ,

שיורידו לי את הגבס שלחץ.

 

רוצה כמה שיותר להתפטר מן הכאב,

וכמה שפחות להתאכזב.

 

אני מרגיש מוזר,

כבר לא אותו דבר,

אותו ילד שהיה אז,

יחזור להיות מאושר?.

 

יושב לי פה כבר כמה שעות,

ומצליח להתעלם מן הכאב ולא לבכות.

 

העיניים נעצמות,

אז אולי זה זמן טוב ללכת לישון ולשכוח מבעיות?.