פעמים מספר ירדתי למצולות,
נשקתי לאוזן קשבת, האזנתי לשפתייך,
חשבתי שאוכל לומר היום את מה שארצה מחר,
זה כבר לא אותו הדבר, הזמן לא מותיר דבר שנשאר.
יושב בזמן, מנגב דמעות לחות שמפעפעות על קצה אישון צחור,
מפעפע בתוך תוכי נשמתי אל תוך לבי מתוך האפר,
נשמתי לראשונה בילדות קסומה עקובה מדם,
צפיתי בגופי עולה בלהבות בלב הים.