את הנסיכה,

ואני האביר על הסוס הלבן.

את מחכה לאהבה,

ואני לחצר המלוכה.

את כמהה שמישהו יצילך,אני אעבור כל סכנה בדרך,בשבילך.

אני רואה רק את הדיכאון,

ואני עושה הכל במהירות,מבלי לשקול את החשבון.

שנינו,אביר ונסיכה,שנינו רוצים אהבה.

אני אחפש אותך כל החיים,

ואת תחכי לי בכל בימים.

המסע יהיה קשה ומפרך,

ובשבילך הציפייה רק תקשה עלייך יותר.

אני מגיע ומתקרב,והנה מגיע עוד אויב.

את כואבת בתוכך,חושבת,הגיע הזמן לוותר.

נפצעתי אנושות,אתן את הכל,ולו רק בשביל,

להביט בפנייף היפות והאמיתיות.

את מתקרבת אל מעקה המרפסת,

עולה עליו ועומדת.

אני הולך למות,בעיניים עצובות.

הוא הרג כאילו,כאילו הייתי אויבו,

כאילו לא הייתי כמוהו,בשר ודם,

בן אדם.

את קופצת,ועפה,עפה אל השמיים.

מתה במקום לחכות.

והנה שנינו סוף סוף ביחד,

נמצאים בעולם אחד,שבו שנינו נהיה לעד,

במקום אחד,רק מעל,לעולם שנמצא מתחתינו.