היא עמדה על הבמה,שרה את שירה האחרון,

זרקור האיר עליה,עת שרה ובידיה מיקרופון.

קולה נבלע אל תוך קהל,שאהב אותה מאוד,

לא הפסיק לצעוק ולעודד,רוצים הם עוד ועוד.

 

נעים לי אתכם אמרה בקולה הרך במיקרופון,

לעולם לא אשכח אותכם למרות שירי האחרון.

רך ממשי היה האור רך מאוד היה אותו הקול.

אני אוהבת אתכם קהל שלי,נשמעה מהרמקול.

 

על שולחן הניתוחים ישבה, רך ממשי היה האור,

היא נותחה בגרונה, הסירו גידול מכוער שחור.

לא יכלה יותר לדבר, לשיר לכם בקול ציפור,

כל מה שנותר,מיתרים קרועים גם איזה חור.

 

הזמרת רק נזכרת,בזמנים יפים על הבמה,

עת כל הקהל שאג,כי אהב מאוד את שירתה.

הדמעות חונקות אותה בליבה רק זכרונות,

עדיין היא שומעת קהל מתלהב,רואה אורות.

 

לזכרו של יהודה ארדיטי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.