שבועיים וחצי לא ראיתי אותך...התגעגעגעגעתי

כשעמדתי ברמזור וראיתי אותך חיכיתי לרגע שיתחלף לירוק כדי שאוכל לנסוע

להגיע אלייך שתהייה קרוב אלי

כשנכנסת למכוניתי מיד הרגשתי את הקרבה את הרצון של שנינו

קרוב קרוב קרוב...ועוד יותר קרוב

כל מה שרציתי באותו הרגע היה לעצור, לצאת ולחבק אותך...ליבותינו מזמן לא

פעמו זה מול זה

ואיך שהם פעמו להם במין קצב שידוע רק להם...ואוו

התישבת לצידי מלטף,מחבק,נוגע לא נוגע מנשק שוב ושוב

בכל מקום אליו הגעת.וואו...אך פעם לא נשקת אותי כך....כך הבטחת לי אתמול בשיחתינו

כל כך נעים לי אותך עלי...נגעת בכל מקום שיכולת להגיע אליו...ליקקת ונשקת כאילו טעמת

מהגלידה המועדפת שלך...יאממממממי...מקוה שהכל לטעמך

בפעמים הקודמות בהן בילינו יחד היינו הכי קרובים שאפשר...כך חשבנו היום זה היה הרבה

יותר קרוב, הרבה יותר....פשוט הרבה

לראשונה חשתי בהתרגשות שהציפה את כולך כל תא בך היה שותףףף

המבט על פניך סיפר את כל סיפור ההתרגשות ששלטה בך...קיויתי

שמבט זה יופיע מתישהוא...שאראה אותך מתכוון

היו רגעים שרציתי להיות חלק מכל הדבר הנהדר הזה שקרה לך

והיו הרבה רגעים שלא

לא שלא רציתי....לא יכולתי רציתי רציתי רציתי אבל משהו מתוכי

לא אפשר להתרגשותך לחלחל לתוכי ולתת לי להנות ממה שאתה כל כך נהנה ממנו

אני צריכה לקחת את עצמי לשיחה צפופה...להבין מה עובר עלי ואיך אני יכולה להיות

זו שתתרגש איתך ולא רק תרגש אותך זו שההתרגשות שלך תצליח לחלחל

לתוכה כך שנוכל להיות הכי קרוב והפעם באמת קרוב...עד כדי להפוך להתרגשות אחת גדולה