מתכוני הסבתא של נתניהו-נינו צרור

08/08/2011 10:21 | אלה לי


ארבעים ושמונה שעות לפני תשעה באב,
 לפני הבכי והצום והזיכרון, איכה הייתה לזונה קריה, הדור דיבר ברבבותיו.
 הוא בחר במחאה, באחדות, בחיבור בין כל השבטים, במכנה המשותף, בצמיחה, לא בחורבן. בחורבן היינו. 
שנים הפרידו בינינו, זעקה המפגינה מאשקלון, מאשדוד, מרעננה או משכונת התקווה, שנים הפרידו בינינו בגלל דעה פוליטית, מחנה או צבע, ולא עוד.
 והנה עיניהן בורקות משמחה. ועיני המקשיבים זולגות דמעות. זה אומר שיערי סומר וזה עונה כולי צמרמורת. וזה משקה את זו במעט המים שנותרו בבקבוקו, חמישה שקל לבקבוק, הכי זול בארץ. 
ופתאום נדמה שכל המחאה הזו אינה אלא כור היתוך אחד גדול, תושב בתושב, מגזר במגזר, ברגע האחרון ממש. העם עצמו דורש צדק ולא נביא אחד פה ושם. 
העם מבקש את חזון הנביאים, בקולו, במצעדו, ישעיהו חוזר, וירמיהו חוזר, ועמוס היקר והראשון חוזר, פתאום רוח אלוהים נושבת על העם הזה מכלום, מגבינת קוטג'. זה הנס. 
רוח אלוהים חזרה.