הן שוכנות אצלי

תדיר

מזינות את מחשבותי

דרך קבע.

 

משקפות בבהירות

את תנודותיו הסוערות

של האקלים הפנימי-

חיצוני.

 

לעיתים

מפוחדות

רגליהן רועדות

אותיותהן

חוששות.

 

הן מרשות לעצמן לגשת

כשהייאוש משתלט

והדמעות עולות.

כשלא נותרה עוד ברירה

אלא לפרוק

ולכאוב.

 

הן נכתבות בי

אחת אחר השנייה

מרמזות שעתה

הגיעה השעה

לקרב אותן אליי

ולהתכרבל

בתוגה.