ישנו אדם אחד

שחי לבד.

הוא גומע בצימאון

מי בדידות

בולע ברעבתנות

ציפייה אכולה.

משתכן במערה עבשה

ימיו אפופים

בשתיקה אפורה.

 

הוא משווע לנפש חיה.

מישהי שתחמם את לילותיו הקרים

העמוסים לעייפה

טילי טילים

של מחשבה אבודה.

 

"לא טוב היות האדם לבדו"

משנן שעה אחר שעה.

אך מה יעשה

שהבדידות שדבקה בו

מסרבת לפרוש כנפייה

ולהותירו לבדו-

תחת שמיים כחולים

וקרקע יבשה.

 

ישנו אדם אחד

שיד המקרה בחרה בו

שיחיה לבד.