וכשהאדמה רועדת תחת לרגלי איילה דקיקות, בוהקים שמי המרום בלבן קצת שונה, טיפות של צער מחלחלות אל תוך כאב שקוף, ים של אהבה צונח מעבר להרי הגעש הזוהרים.
היא טהורה וזקופה, יופייה ניכר לעיני המתבונן- ממרחק רב, מאה פרסאות כנגד צמרת המשאלות. הדם מרקד לצלילי השאול שנקרע עכשיו, השתוללות רעמים נישאת אל המרומים.