גשם של נעורים שוטף ממני את הכל,אני רץ לתפוס דמעות נושנות של עצב,הימים חולפים ללא מגע עם הברואים,ניסיון בריחה של האתמול.
אדמת הרחשים נשמעת עוצרת לפתע,נשמעת לצבעי הקשת, ללא גבולות מוחשיים,ים האשליות של שחר שהפציע,ברבורים מזמזמים פזמון ישן.