שכנה חוטבת פסנתרים

דרכה לה על צילי

שכנה אחרת חשפה נשמתי

בנשימתה...

ואני מתהלך בדרך רדודה

עטוף כבסים צוחקות

בלילה האזנתי לקולן

הצורם בחלונות

לו היה לי שכן למרפא

הייתי גונח בפניו עצבותי

ושירים שלא כתבתי

על קירות הנושים

אלה הבוחנים צעדיי

הייתי מוחק מידן

איכה אפול למעמקי עדן

והמה אוחזות ברגליי

איכה אלבש מלבושיי

והמה קורעות בגדיי

עת פלש עדן היקר לביתי

ונתן עצתו החכמה

לסלקן להודו או סין

להאכילן אורז לבן

ועיניהן הפכו מלוכסנות

מבטן שחור משחור

ואני עומד על ההר

גופי מעלה עשן

מחכה שיעלה כבר האור