נדדתי אל שחר ילדותי,חפשתי את עקבותי,

את אלה שהשארתי ,רחוק בראשית ימי חיי.

הגעתי עד לתוניסיה,קבלו אותי בשמים סנוניות,

העיר שבה נולדתי,שרויה במין אפטיה של תקוות.

 

טיילתי בחוף הים,הדייגים חזרו עם שלל דגה,

ברקע ראיתי את אבא ז"ל,קונה ושם לו ב"כופה".{סל מחבלים "}.

ניחוח המרק עולה לו באפי,הכוסכוס מתאדה,

הכופתה מקבלת צורה ,רוקדת בשמן כמה יפה.

 

הרוק מתמוסס בפי,אימא ז"ל נותנת לי טעימה,

הקולות מתערבלים בן מציאות לאשליה קשה.

אני חוזר לשוק שומע את קולו של מוכר ה"לגמי",

מיץ מליבו של התמר,מרווה מרענן את המי ומי.

 

חפשתי את עקבותי,נתקעתי בעיר "ספקס"שבתוניס,

הלכתי לבית הספר,לקחת" למזכרת קסת דיו לכיס.

אמרתי בבוא היום ירגעו אצלי הרגשות אחרי עקבותי,

אכתוב ספר כמו פעם עם עט ציפורן לספר את חיי.