אני, אני

אני עץ השדה

באדמת מלחה,

המשחרר אנחה.

אני הטעם המר

היחיד שבפה נותר,

אני ציה, אני מדבר

לעיתים מתרומם להר

אני לא לבי

לבי לא אני

פי לא עמי

לעתים אני לא עצמי.

אשר הופך לגבעול,

יש ולובש צורות

כאבק דרכים, כענן

כשעות בגלגל הזמן,

אני לא אני

אני זה אני.