מערבולת חושים, צבעים מתערבבים, תוהו ובוהו, הכל אחד.

משמיים שמעתי קול תחנונים, אנא שמרו אחד על השני, כי 

אתם אחד.

אנו מתהלכים ברחוב, מביטים אחד בשני,

המבט, ללא החיוך, "הנה ההוא! מכוער, איך הוא מתלבש!",

"הנה ההוא...מתנשא, מתהלך לו כיאלו הוא מלך העולם".

אולי ההשתקפות כל כך מסנוורת עד שלא רואים אותה,

אך מעבר לעינינו המסונוורות, מי זה שם, עומד לו כמו מלך העולם?

מי זה המכוער הזה?

ובשעת צהריים, השמש הכי קרובה לגבול השמיים,

ואתה מרגיש כמו מלך, ולא אכפת לך אם אתה לובש 

את התחתונים על המכנסיים.

אתה שואל שוב "מי זה המכוער הזה, מי זה הוא המרגיש כמו מלך העולם?",

עונה לו קול "מי אם לא ההשתקפות שלך?".

ועומד מול מראה.