היא עמדה ובכתה,הדמעות שטפו את לחייה,

הוא עזב בלי טינה,לא סובב גם מבטו אליה.

היא תזכור את תלתליו,שערו השחור החלק,

היא תחוש את שפתיו,את טעמם המתקתק.

 

הוא הלך עם מבט שפוף,סוף סוף התנתק,

הוא הקשיב לליבו,החליט פרק חיים מוחק.

איך יכול היה לחית בן שתי עולמות שונים,

אחת בשלה בת חמישים,שנייה בת שלושים.

 

היא פתחה את דלת ביתה,ישר נפלה למיטה,

הדמעות שוב פרצו,אני לא יכולה בלעדיו אמרה.

היא ליטפה את המקום בה הוא שכב לידה,

הורידים בלטו את קפצה ידיה ופרצה בזעקה.

 

הוא חזר הביתה לאישתו,עוד לא היו להם ילדים,

הוא הבטיח לעצמו,אני אצא מכל עולם השעשועים.

לא יותר אהבה בכסף,לא יותר זונה ממין זכר,

אין אהבה יותר אבודה,מאהבה כזאת עם שכר.

 

היא טסה לאחותה,לרפאות את פצעי האהבה,

הוא חזר לאישתו היפה,עטף אותה בחיבוק ונשיקה.