עת זרחה השמש חיפשתי את עולמי,

את התכלית שלשמה אני כאן נולדתי.

איך לא ידעתי שהטוב והרע חופפים,

שניהם משחקים איתי כאן במחבואים.

 

מי מדד בשביל עולמי את שבילי החיים,

מי קבע מה הוא טוב,מי קבע את הכללים.

איך לא ידעתי שהבחירה בידי,אלו הם חיי,

הרי בן הטוב והרע נמצאים החיים שלי ודאי.

 

עת שוקעת השמש בפס אדום ולוהט באופק,

על חוף הים מצלמות בלהט מבזיקות לקט.

לקט שקיעות של יום שחלף,איך לא ידעתי,

איך לא ידעתי שהוא לא יחזור,אל עולמי.

 

עולמי חולף עד שידעתי,כי מה שטוב בשבילי,

טוב בשבילי אך אינו מתאים לעולמך ידידי.

התכלית שלך בעולם,איננו בהכרח זה תכליתי,

תכליתי הוא לדעת מה טוב בשבילי,איך לא ידעתי.!!!!!