רעשה ארץ,

מלאכים יצאו דחופים ובהולים

שומרים חגרו כלי משחית

שמש נאלמה

עולם כמרקחה-

אתה?

סליחה?!

 

כול שרציתי לומר

פשוט

סליחה

גם עת זכרתי איילות רגלייך

פסיעתך הרכה

וידיי שעלו כשחר בגופך

רצית רק שקט

ו-סליחה

 

ראי, היית לי אדרת

רקיעים חצבתי בך

ליבי גבה כצמרות לקראתך

עד כי דאיתי קרוב לאלוהים

עתה

חושב

פשוט, סליחה

 

גם

חביונות לא גיליתי

צריחתי השותקת

תפילתי השבורה

מסע כאביי בחיקך

מתוקה להכעיס

 

עת שערים להיפתח

ולא יכולתי להגיע עדי סליחה

אלמלא סלחתי לרשע

שבי

פרחים לבנים אני מניח

במו כנפיי השבורות

עת סליחה

 

זה זמן שהסרתי ענק אהבתך מצווארי

וסימני התשוקה היו לצלקות קרב ארורות

הרי דרך כלל זוכרים את הרוצח

הנרצח-נשכח

כך, אהבה ידענו

 

**

יקרה,

סלחתי