אהובה,

נקישתך בדלתי ,סופת אש

הינה את

סנה בוער  

מסיר כסותך כבמחול פרפר

תבורכנה העיניים

הגוף הנדרך

געש הבעירה עד כלות

 

מערסל את גופך כאוחז גחלים לוחשות

אחר,

רוך צלילי כינור נמוגים

אט אוזלים גופותינו

 

כאילו חישבו הגלים למות בחופייך

כמו

 לנסות לעצור פריחת רקפות

פרח האבן

הילולת צבעי הקשת

סימנים-

 

בחביוני גופך לפני, צל נחמות שרב

אהובה,

אני תובע עלבון ימי אהבתי.