לוויתי עצמי
לשערי הטומאה
ואמרתי די
לנשמתי שנגעה
חציתי שבילים
עמוסי חרטה
בהם ידעתי
את הדרך חזרה
כשאני עצמי כבשתי
אשליה
כי שם זכרתי
את שאיבדתי
בילדותי השבורה.