לפקוח עיניים על מצע של קש,להביט לשמים,

לקום, להתנער כמו מפל של דבש, דמעה בעיניים.

חיים שגאלה על מי מנוחות,של יום ועוד יום,

להקשיב רק לשירת הציפורים,בשעות הלילה ידום.

 

לטייל בשבילי עפר בן הזיתים,לשבת על סלע,

לזכור בעולם מיליוני ילדים,שלא זכו לאהבה,חום ושפע.

ליצור חלום אלוקי,לכולם באוטופיה נפלאה,

לבושים בנסיכים ונסיכות,אדומי לחיים אל עולם מופלא.

 

חיים שכאלה,בלי דאגות,שפע נתון מלמעלה ,

מיליוני ילדים וילדות,צוחקים עם עיניים גדולות בשמחה.

אז קמתי אל קולות ציוץ אפרוחים בן הסלעים,

אפרוחים של סליו,רצים עם אימם מלקטים יחד גרגרים.

 

הטבע צוהל מולי,אני מביט לשמים:אלוהים,

אנו חיים במסלול חד כיווני,אנו חיים לקראת סוף החיים.

תן לנו ללקט בשמחה בחיינו אלה הקצרים,

ללקט חוויות נעימות,ללקט זגרונות של חיים קצרים אך מתוקים.