לפעמים החיים לא הוגנים
הם גוזלים מאיתנו דברים יקרים
ומה יותר יקר אם לא חיי אדם
לעיתים נראה לי שאני רדומה
פועלת מתוך הדממה
מבלי להתכוון ולהבין
זה כמו לרוץ אחרי רכבת הרים
שמתגלגלת לתהום
אתה מרגיש מפוספס בחלק מהרגעים
מנסה להציל את עצמך ממך
וכלום לא הולך
רק שממה אחת בלב
לכל זמן יש מקום
ומתי יבוא היום
שבו אראה אור יום
מתי מנגינותי יצאו מתוך חיי
והדממה הזו
אשר מחלחלת לי לאט בנשמה
עושה לי חורים קטנים בלב
משאירה חללים חלולים
בורחת לה
ושוב חוזרת לבקר
ואני רק מנסה להמציא איזו מנגינה
שתלווה את חיי
ותאיר את ימי
יש לי מילים בלב
ומה הן שוות בלי המנגינות
מצד אחר רק איתן
אני מוצאת מעט נחמה
כשמסביבי דממה
רק אני והמילה הקסומה ועוד מילה
לכמה רגעים מאירה לי את הנשמה
אז אני רוצה ליצור סביבי
הרמוניה שלמה
לצעוד בענווה לעבר השקיעה
ולהאיר את החשיכה
להתעורר לבוקר נפלא
ולחכות לסוף
כדי להיולד מחדש
למשהו טוב.

להסתכל פנימה