הרבה זמן לא אכלתי דג צלוי, שנייה לפני שעמדתי לנגוס בו הוא הביט עלי הדג,בעינים שלו האלה. הרבה זמן לא אכלתי דג שלם, בדרך כלל אני אוכלת דגים עם רוטב ואז אני גם לא רואה להם את העיינים ,אבל עכשיו הם היו שם העיינים שלו הביטו בי במבט עצוב ,כזה שאוכל לך את המצפון מבפנים, כאילו אני אשמה שהדייג הוציא אותו מן המים ושם לי אותו על הצלחת!.חשבתי ,מענין איך היו חייו של הדג לפני שהוא היה לי על הצלחת? .בטח היה משוטט לו בים הגדול מרגיש כל כך חופשי שם,כל כך שלם. אולי ,הייתה לו משפחה שם לדג, אולי היתה לו אישה או ילדים. צר היה לי על הדג המסכן שנפל קורבן לצלחת שלי. הסתכלתי בו שוב, העיינים שלו כבר לא היו כועסות הם הסתכלו עלי במבט של "אני מבין,זה בסדר".באותו היום לא אכלתי דג.

הדג של יום שישי